החלטה בעניין סמכות עניינית בבימ"ש לענייני משפחה

1.         בפניי בקשה למחיקת או דחיית התביעה שבכותרת על הסף מטעמים של חוסר סמכות עניינית.

2.         בטרם דיון לגופה של הבקשה, יש לעמוד אל נכון על עילת התביעה העיקרית שבכותרת:

2.1.       עסקינן בתביעה לפסק דין הצהרתי שעניינו שינוי המרשם בלשכת רישום מקרקעין ביחס למקרקעין באזור ... שהיו בעבר בבעלות כ.ב.ס ז"ל (להלן : " המנוח").

2.2.       המדובר במקרקעין שעברו הליכי הסדר ובסופו של יום קיבלו את המספרים הסופיים ...בגוש...  (להלן : " המקרקעין").

2.3.       לב ליבה של התביעה הינה הטענה למעשה מרמה של הנתבע, שלקח על עצמו את מלאכת הסדרת רישום הקרקעות עבור התובעים. לשיטת התובעים התברר להם, כי הנתבע עשה שימוש בהסכם מכר מקרקעין הנושא חתימה מזויפת של המנוח ואשר קיומו כלל לא היה ידוע להם, הגם שהוא נכרת על פניו עוד ביום 25.3.73. התובעים טוענים עוד, כי נודע להם לראשונה אודות ההסכם במסגרת הליך לפירוק שיתוף במקרקעין שיזם הנתבע בבית המשפט השלום בנצרת לפני חודשים אחדים.

2.4.       התובעים סבורים כי מדובר איפוא בהסכם שחתימת המנוח על גביו זויפה וכי לא היה מקום לרשום המקרקעין על פיו, כי אם על פי צוואת המנוח ומכאן התביעה.

2.5.       באשר לקירבה בין הצדדים, הרי שמדובר בתביעתם של יורשי המנוח ויורשי בתו המנוחה כנגד אחיו של המנוח (ראה סעיפים 1, 6-7 לכתב התביעה).

3.         טוען הנתבע, כי הואיל ומדובר במקרקעין שעברו הליכי רישום בהתאם לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן : " פקודת ההסדר") ולנוכח העובדה כי הסעד המבוקש הינו שינוי רישום במקרקעין מוסדרים, הרי שגם על התביעה הנוכחית להתנהל על פי הוראות פקודת ההסדר ולהתברר בבית המשפט המחוזי, הוא בית המשפט המוסמך על פי האמור בסעיף ההגדרות שבפקודה.

4.         התובעים טוענים מנגד, כי מדובר בסכסוך שעילתו במשפחה ולפיכך הסמכות היא לבית משפט זה, מה גם שקיים תיק קשור בין הצדדים שמתנהל אף הוא בבית המשפט לענייני משפחה.

5.         בדיון שנתקיים בפני ביום 29.3.11 השלימו הצדדים את טיעוניהם.

            הנתבע טען כי הרשום שנעשה על ידי פקיד הסדר הוא סופי הן מכוח הסכם המכר ללא תמורה והן מכוח חזקה רבת שנים במקרקעין על ידי הנתבע העולה על תקופת ההתיישנות. לטענתו יש להגיש ערעור כנגד פקיד ההסדר באופן הקבוע בפקודת ההסדר.

            מנגד טענו התובעים כי לערכאה זו הסמכות לבטל רישום שהושג במרמה מכוח סעיף 93 לפקודת ההסדר.

6.         לאחר עיון בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי הדין הוא עם התובעים בכל הנוגע לטענת הסמכות ואנמק:

6.1       התביעה העיקרית עניינה טענות בדבר מרמה, זיוף והפרת חובות נאמנות של הנתבע כלפי התובעים.

6.2      אין בתביעה העיקרית כל טענה כנגד פקיד ההסדר או בדבר קיומה של "טעות" ברישום.

6.3       לאבחנה זו חשיבות רבה: שכן אילו עסקינן בטענות כנגד הרישום גופו או באשר לטעות שנפלה בהליך הסדר הזכויות, כי אז אכן מדובר בהליך שעל התובעים היה לנקוט בהתאם לפקודה וזאת בין כותליו של בית המשפט המחוזי.

6.4      אלא שעסקינן בתביעה שכל כולה סכסוך בין היורשים של המנוח (ו/או בין יורשי יורשיו). התביעה אינה מכוונת כנגד פקיד ההסדר. התביעה אינה מבוססת על טעות שנפלה ברישום. התביעה מבוססת על טענות מרמה זיוף והפרת חובת הנאמנות של אחד מבני המשפחה כלפי קרוביו.

6.5        סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן : "החוק") קובע כי סמכותו של בית המשפט ענייני משפחה קמה בהתקיים שני תנאים אלה: הראשון, שהתובענה תוגש על ידי אדם נגד בן משפחתו או עזבונו , והמרכיב השני הוא שהעילה היא סכסוך בתוך המשפחה.

            בתביעות אזרחיות שבהן מעורב עיזבון, שאלת עמידת הצדדים בדרישת הקרבה המשפחתית תיבחן בזיקה למנוח ולא לעיזבונו.